עסקנו בספרו של אריך קסטנר אמיל והבלשים.  הספר הופיע בשנת 1928 בגרמניה וסביר להניח שהוא  ספר החבורות הראשון.  העלילה בספר  פשוטה  ועוסקת  באמיל – ילד   שכספו נגנב ברכבת  המצליח לתפוס את הגנב בסיוע של חבורת ילדים מברלין ברשותו של הילד גוסטב.  החידוש בספר הוא עיסוק בחומרים מציאותיים מחיי היום של ילדים  בעיר הגדולה.  הספר   זכה להצלחה עצומה.

אמיל וטוני - עיבוד לקולנוע 2001

ייחודו של  הספר מושפע מהסיבות הבאות:

• הקדמה ארוכה המסבירה  את נסיבות כתיבתו
• בפתיחת הספר מוצגות   עשר תמונות של דמויות ומקומות מרכזיים המרכיבים את העלילה
• קסטר הוא מספר מתערב ה"משוחח" עם הקוראים
• מסר חינוכי  על אחווה חברית  ויוזמה
• דמויות מופת כמו אמיל, גוסטב  ובת הדוד או שמה הדודנית פוני
• ספר המלמד על אורך החיים בעיר הגדולה  -  כמו לדוגמה:  מה זה בנק

להרחבה ראו לשונית  אריך קסטנר:  אמיל והבלשים

ייחדנו את המפגש לספרו של פרנק באום הקוסם מארץ עוץ. המסר המרכזי בסיפור קסום זה הוא שאין קסמים וכל מה שאנו רוצים בעולם כמו: שכל, רגש או אומץ נמצא היכן שהוא בתוכנו.  סווגנו את הספר כספר מסע  והרפתקאות פנטסטי  בו עוברים הגיבורים תהליך של התפכחות. הצגנו בשיעור  גם פרשנות פוליטית הרואה בסיפור משל למציאות בארצות הברית בסוף המאה התשע עשרה.

צפינו בקטע מהעיבוד הקולנועי לסרט משנת 1939. הסופר סלמאן רושדי כתב ספר פרשנות מקיף על הסרט.  רושדי רואה בסרט סיפור בריחה מהבית שכן הוא מתקשה להבין איך דורותי רוצה  לעזור את ארץ עוץ הצבעונית ולחזור לבית האפור ולדודים הקודרים  בקנזס. מתוך חוויתו כמהגר הוא מעדיף לטעון שכל נושא החזרה לבית הוכנס לסיפור רק  כדי ליצור סוף טוב. הוא מעדיף לחתוך את המשפט המיוחס לדורותי "אין מקום כמו הבית" ולשאיר רק את המלים "אין מקום".

קישורים נוספים: הקוסם מארץ עוץ בתוך הלשונית: למבוגרים ולצעירים.

במפגש עסקנו בסיפור  הרפתקאות אליס בארץ  הפלאות מאת לואיס קרול.  הספר זכה להצלחה רבה, משום  שלהבדיל מספרי  ילדים  שנכתבו במאה התשעה עשרה,  אין בו הטפה דידקטית ישירה.

הספר הוא טקס אמביוולנטי – שתפס מקום הן בספרות המבוגרים והן בספרות הילדים.

הספר מורכב מכמה יסודות

• סיפור פנטסטי –  בספר  לא פועלים הגופים והאנשים לפי החוקיות הטבעית הקיימת  בעולם
• סיפור הרפתקאות   –   יסוד זה מתאים לילדים אם כי  לואיס קרול  הדגיש את הדיאלוגים   ולא  כל כך  בעלילה עצמה
• פרודיה, הומור   ואיגיון –   בטקסט משולבים שרים רבים שהם בעצם וואריציות  פרודיות על טקסטים ידועים בני הזמן

ביבליוגרפיה

בערך הרפתקאות אליס בארץ הפלאות בוויקיפדיה   מידע רב

ראו בתחתית  הדף  שם  ציון   ביבליוגרפי לספרה של זוהר שביט, מעשה ילדות.

ספרות הילדים שנכתבה לילדים במאה התשע עשרה הייתה בעיקרה ספרות דידקטית עם מסר ישיר.  עברנו בכיתה על הספרים  יהושע הפרוע ומקס ומוריץוראינו  שהילדים מקבלים עונש חמור  ולפעמים בלתי הפיך על חוסר משמעת ושובבות.  המסר הדידקטי הישיר היה מקובל בספרות הילדים  גם במחצית הראשונה של המאה העשרים.  ספרות זהו מכונה גם פדגוגיה שחורה, הספרות המתרה או ספרות נו נו נו.

דיון מפורט בנושא קראו  ביחידה 3  בקורס: סוגות בסיפורת הילדים.

קישורים

מקס ומוריץ בעד ונגד  -  מומלץ להיכנס לקישורים למאמרים של אריאנה מלמד ואלי אשד  בתחתית הערך מקס ומוריץ בוויקיפדיה

דיוגנוס והחבית -  עוד סיפור מאויר מאת ווליהם בוש

הדיון התמקד בספרו של דניאל דפו רובינזון קרוזו שיצא לאור באנגליה בשנת 1719.  הספר נכתב  על יסוד סיפורו של אלכסנדר סלקריק – מלח אנגלי ששהה על אי בודד במשך חמש שנים.  שם הספר ארוך  ומסכם בקצרה את עלילתו.   המספר בספר הוא מספר עד ("רובינזון קרוזו")  המשלב קטעי יומן מהשהייה באי וקטעי  זיכרונות שנוספו בזמן כתיבת הספר.

רובינזון קרוזו  נחשב לרומן האנגלי  המשמעותי  הראשון.  הספר כתוב כספר הרפתקאות  ריאליסטי   הסוגה הריאליסטית התפתחה בעיקר במאה התשע עשרה, מבחינה זו מקדים הספר את זמנו.   דניאל דפו מחבר הספר עסק בעיתונות והספר מזכיר גם סוג כתיבה זה.

רובינזון קרוזו  יציר החברה הקולוניאליסטית האנגלית נפגש  באי עם  ילידים  בני  האזור  ונאלץ  לבחון את ערכיו  אל מול המציאות  הנפרשת לפניו.  הספר היחידי שיש עמו על האי הוא התנ"ך  המעורר אצלו  הרהורים  פילוסופיים, הכרת טובה לבורא וחזרה מדרך החיים המופקרת בה חי  במסעותיו בים.

רוביזנון הוא יציר כלאיים,  חציו בן תרבות וחציו  איש המתמודד וחי  בטבע.  הדבר מתבטא בלבושו ובמנהגיו.

בקטע מתוך הספר רובינזון קרוזו בחוברת הקורס מביע רובינזון  זעזוע  עמוק   מהתנהגותם של  הפראים האוכלים את בשרם  של  השבויים ששבו במלחמה.   רובינזון מתכנן תחילה לפגוע בהם  אבל   עם הזמן הוא מגיע למסקנה שכל זמן שהפראים לא פגעו בו אל לו לפגוע בם.  הוא משתכנע  שהנוצרים הספרדים שכבשו את דרום אמריקה וטבחו בילדים אינם שונים בהרבה בהתנהגותם מהילדים אוכלי  בשר האדם.

לסיום צפינו  בקטע קצר מתוך העיבוד הקולנועי ליצירה שנעשה בשנת 1954  על ידי  במאי הקולנוע  הספרדי המפורסם לואיס בוניואל.

לעיון והרחבה ראו  רובינזון קרוזו בתוך הלשונית למבוגרים ולילדים.

פתחנו את המפגש בעיסוק בדמותו של הסופר הספרדי  מיגל דה סרוואנט ועמדנו על הרקע לכתיבת ספרו המפורסם דון קישוט. (ראו לשונית: למבוגרים ולילדים).  הצגנו את הספר כרומן פיקרסקי  ועמדנו על היסודות הקומיים והפרודיים של היצירה.

קראנו מתוך תרגומו של חיים נחמן ביאליק את הפרק המתאר כיצד הפך דון קישוט לאביר.   מתוך עיבוד לילדים של אריך קסטנר ליצירה קראנו את הפרק בו נלחם  דון קישוט בתחנות הקמח.

המשכנו במצגת מקיפה על הספר דון קישוט וסיימנו בקטע הפתיחה לסרט איש למנשה בכיכובם של פיטר אוטול וסופיה לורן.

סיימנו את הדיון  בסיפורי כיפה אדומה בעיבוד  מודרני מאת יצחק אבנון  המותאם לילדים ובו הזאב אינו טורף את סבתא וכיפה אדומה.  המשכנו בשתי פרודיות על כיפה אדומה:  סיפור כיפה אדומה מתוך הספר חרוזים נלוזים מאת  רואלד דאל  וסיפור כיפה אדומה מתוך הספר סיפורי ערש פוליטיקלי קורקט.

המפגש התמקד בסיפור הפיקרסקי – כלומר בסיפורים העוסקים בגיבור בודד, בדרך כלל נוכל, העובר ממקום למקום ומבצע  תעלולים.  עסקנו בסיפור טיל אוילנשפיגל (ראו מצגת תחת הלשונית:  למבוגרים ולילדים), דמות  עממית ידועה מהפולקלור הגרמני מהמאה הארבע עשרה.  ספק דמות היסטורית, ספק דמות ספרותית עממית.  הסיפורים העממים על תעלוליו הפכו עם הזמן לחלק מספרות הילדים.

פתחנו  בנוסח כיפה אדומה בעיבוד של שארל פרו מתוך הספר סיפורי אמא אווזה משנת 1697.  גם טקסט זה לא היה מיועד לילדים אלא לחבריו  של פרו מהאצולה הצרפתית.  בטקסט זה ברור שהזאב הוא גבר העורב לנערות צעירות.   הסיפור מסתיים בסוף רע  - הזאב טורף את כיפה אדומה.   לסיפור מוסר השכל המזהיר נשים צעירות מ"זאבים"  עם לשון חלקלקה המנסים לפתותן.

המשכנו לדון בנוסחים של סיפור כיפה אדומה. התמקדנו בנוסח האחים גרים משנת 1857.  ראינו שטקסט זה מתאים יותר לילדים כי הוא כמעט נקי מיסודות וולגריים ומיניים.  לטקסט מגמה דידקטית ברורה העולה מהזהרות האם ומסיום הנוסף לסיפור.  הסיפור מתאים לגישה הדידקטית הישירה  ששלטה באותה תקופה בניצני ספרות הילדים.

לעיון והרחבה ראו : סוגות בסיפורת הילדים - יחידה 2

הגדרנו את הסיפור העממי: כהיגד – סיפור בעל פה  העובר מדור לדור ומקובל בחברה.   לאחר שראינו שהגדרות אלו לא ממש מדויקות  חזרנו והגדרנו את הסיפור העממי :  סיפור הקיים בעל פה או בכתב אצל קבוצה חברתית נתונה ואשר  מצוי לפנינו בנוסחאות שונות (על פי עלי יסיף).

בהמשך השיעור עסקנו בחוקים האפיים של הסיפור העממי שניסח חוקר הספרות הדני  אקסל אולריק.

לעיון והרחבה  כנסו לקישורים בדף: סיפור עממי.

שלגיה ושבעת הגמדים

במפגש סקרנו את התפתחות מושג הילד בתרבות המערב על פי ספרה של זהר שביט מעשה ילדות.ראינו שבימי הביניים עדין לא הייתה הבחנה  ברורה בין ילד למבוגר.

ילדים ומבוגרים  גרו באותם מקומות, לבשו את אותם הבגדים ושמעו את אותם הסיפורים.  בכל אופן ניתן להבחין בצעצועים לילדים כבר המאה ה-16.

Seisenegger, Jakob מאה 16

במאות ה-17 וה-18 מתחילים להתייחס לילד כמשהו משעשע וכמשהו טהור. בהשפעת הכנסייה  חומרי הקריאה המוגשים לילדים מצונזרים מנושאים לא צנועים.

בראשית המאה ה-19 ניתן כבר להבחין בבירור בבגדי  ילדים, בצעצועים לילדים ובראשיתה של ספרות הילדים.  (קישורים לחומר הנלמד תחת הלשונית תאוריהבסרגל העליון) .

בשיעור הבא נעסוק בהתפתחות הסיפור העממי  והפיכתו לחלק מספרות הילדים.